ישעיהו, פרק נ״א, פסוק כ׳

קרה לכם פעם שהייתם כל כך עייפים, עד שהרגשתם שאתם לא יכולים לצעוד אפילו עוד צעד אחד קטן? הנביא מתאר מצב עצוב מאוד של עם ישראל בגלות. הבנים, שהיו אמורים לעזור ולתמוך באחרים, חווים חולשה עצומה. המילה עֻלְּפוּ מתארת מצב של עייפות קיצונית, חוסר כוח לעמוד על הרגליים בגלל רעב וקשיים, ממש עד כדי עילפון. בגלל החולשה הזו הם קורסים בְּרֹאשׁ כׇּל חוּצוֹת, כלומר ממש בתחילת הרחוב. מיד כשהם יוצאים מפתח הבית שלהם אפסו כוחותיהם, והם אפילו לא מצליחים להתקדם אל אמצע הרחוב כדי לבקש עזרה מעוברי אורח. כדי שנבין עד כמה הם מרגישים תקועים, הנביא אומר שהם כְּתוֹא מִכְמָר. תוא הוא שור בר חזק, ומכמר היא רשת של ציידים. תדמיינו שור חזק שנתפס בתוך רשת ומנסה בכל הכוח להשתחרר. הוא מתאמץ ומתייגע, עד שנגמר לו הכוח לגמרי, ואז הוא נופל ונשאר לשכב חסר אונים בלי יכולת לזוז. כך בדיוק הרגישו בני ישראל. בסוף מתברר שהם לא הגיעו למצב הזה בגלל חולשה טבעית רגילה, אלא הם הַמְלֵאִים חֲמַת ה' גַּעֲרַת אֱלֹהָיִךְ. המילים האלו מסבירות שהמצב הקשה הזה הוא בעצם תוצאה של הכעס וצעקת הנזיפה של ה', שהביא עליהם את העונש הזה.