ישעיהו, פרק נ״א, פסוק י״ט

קרה לכם פעם שהייתם ממש עצובים, והרגשתם שאף אחד בעולם לא מבין בדיוק מה עובר עליכם? ככה בדיוק הרגישה ירושלים אחרי החורבן. ה' פונה אל העיר ברגע הכי קשה שלה ומדבר על הדברים קֹרְאֹתַיִךְ, כלומר המקרים הקשים שקרו לה. הנביא אומר שהגיעו לעיר שְׁתַּיִם צרות, אבל מיד אחר כך סופר ארבעה דברים קשים: הַשֹּׁד וְהַשֶּׁבֶר וְהָרָעָב וְהַחֶרֶב. איך זה יכול להיות? המפרשים מסבירים שבעצם מדובר בשני זוגות של צרות שהגיעו יחד. הזוג הראשון הוא הַשֹּׁד יחד עם הַחֶרֶב, כלומר צבאות של אויבים שבאו לקחת רכוש ולהילחם. הזוג השני הוא הַשֶּׁבֶר יחד עם הָרָעָב, שזה חוסר באוכל ששבר את הכוח של האנשים. בגלל שהקושי היה כל כך גדול, ה' שואל מִי יָנוּד לָךְ, כלומר מי יבוא להשתתף בצער שלך, ומוסיף מִי אֲנַחֲמֵךְ. בדרך כלל, כשמישהו עצוב, קל יותר לנחם אותו אם מראים לו שעוד אנשים עברו משהו דומה. אבל כאן, ה' אומר לירושלים שהצער שלה הוא כל כך מיוחד וגדול, שפשוט אי אפשר להביא דוגמה של אף עם אחר שסבל ככה. אף אחד מעולם לא עבר קושי כזה, ולכן כל כך קשה למצוא מילים שבאמת ינחמו אותה.