יצא לכם פעם לראות אדם כל כך חלש או עייף, עד שהוא זקוק למישהו שיתמוך בו ויעזור לו ללכת? הנביא מדמה את העיר ירושלים בתקופת הגלות לאמא בודדה ועצובה. היא כל כך חלשה וסובלת, עד שהיא מתנודדת וכמעט נופלת. במצב כזה, הבן הקטן שלה היה אמור להיות מְנַהֵל אותה, כלומר להדריך ולהראות לה את הדרך הנכונה הביתה. במקביל, הבן הגדול שלה היה אמור להיות מַחֲזִיק בְּיָדָהּ, כלומר לתמוך בה חזק כדי שלא תיפול ארצה.
אבל לצערנו, לאמא הזו אין מי שיעזור. הילדים שלה התפזרו, שקעו בעניינים שלהם, או שפשוט היו בעצמם באותה צרה ובאותו קושי של הגלות, ולכן לא נשאר להם כוח לעזור לה. המשמעות של המשל הזה היא שבתקופת הגלות, לעם ישראל לא נשאר מלך, שופט או מנהיג חזק שיוכל להושיע אותם, לעמוד כמו חומה מול האויבים או להתפלל אל ה' שיביא את הגאולה. כולם היו חלשים, ולכן לא יכלו לתמוך זה בזה.