יצא לכם פעם להביט לשמיים הגבוהים או לדרוך על האדמה החזקה ולחשוב שהם יישארו כאן בדיוק אותו הדבר לתמיד? הנביא מגלה לנו סוד מעניין. אפילו השמיים והארץ, שנראים לנו כל כך יציבים וחזקים, עתידים להזדקן ולהישחק. המילה נִמְלָחוּ מתארת משהו שמתבלה, ממש כמו בגד ישן שקצת נקרע ודוהה עם השנים. גם המילה תִּבְלֶה מזכירה לנו בגד שמתיישן.
כשהנביא אומר וְיֹשְׁבֶיהָ כְּמוֹ־כֵן יְמוּתוּן, הוא מזכיר לנו שגם בני האדם, כלומר הגוף החומרי שלנו, לא נשארים בעולם הזה לנצח. אבל כאן מגיעה ההבטחה המנחמת והמשמחת ביותר: לעומת העולם שמשתנה וחולף, ההצלה והחסד של ה' יישארו איתנו תמיד. ה' מבטיח: וִישׁוּעָתִי לְעוֹלָם תִּהְיֶה וְצִדְקָתִי לֹא תֵחָת. המילה תֵחָת פירושה תישבר או תפחד. הצדקה והאהבה של ה' לעולם לא יישברו ולא ייבהלו משום דבר. ולמרות שהגוף שלנו חולף, הנשמה שלנו, שהיא החלק הרוחני שבתוכנו, תמשיך להתקיים לעד ותזכה ליהנות מהישועה הנצחית והטובה של ה'.