יצא לכם פעם לראות תינוקות קטנים שמכניסים לפה כל דבר שהם מוצאים, אפילו חול או אבנים קטנות? רק כשהם קצת גדלים, הם לומדים להבדיל בין אוכל טעים לבין דברים שממש לא כדאי לאכול.
באותו זמן, המלך ואנשי ארץ יהודה פחדו מאוד מפני צבאות של אויבים שאיימו עליהם. כדי להרגיע אותם, ה׳ שולח להם הבטחה משמחת על תקופה של שקט ושפע, ומשתמש בדוגמה של תינוק שגדל. ה׳ מבטיח שהארץ תשתקם ותהיה מלאה באוכל מזין ומתוק, כמו למשל חמאה, שהיא החלק העשיר והטוב שצף על פני החלב.
הנביא מסביר שהתינוק יגדל וילמד מָאוֹס בָּרָע וּבָחוֹר בַּטּוֹב. הכוונה היא שהילד יגיע לגיל שבו הוא כבר מבין שכדאי לו לבחור באוכל מתוק וטוב, ולדחות דברים שטעמם רע או שאינם ראויים למאכל כמו עפר ואבנים.
ה׳ בעצם אומר למלך: התינוק הזה הוא סימן בשבילך. עד שהתינוק יגדל קצת, בעוד שנתיים או שלוש, ויידע לבחור את האוכל שלו בעצמו, האויבים שמפחידים אתכם כבר לא יהיו כאן. הארץ תנצל, ותחזור להיות בטוחה ומלאה בכל טוב.