הנביא מציג בפני העם משל מילולי הנשמע במבט ראשון כהצהרה מובנת מאליה, אך מטרתו לעורר את תגובתם המזלזלת כדי להובילם להבנת מסר חמור ועמוק בהרבה. רקע הדברים נובע מכך שהעם לעג לפעולותיו הקודמות של ירמיהו והאשים אותו כי הוא פועל מתוך שכרות ושיגעון. בתגובה לכך, ה' מצווה עליו להשתמש דווקא בדימוי מעולם היין [אברבנאל], כהמחשה מילולית ולא כפעולה פיזית [ביאור שטיינזלץ].
הנביא פונה אל ישראל ואומר וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם אֶת־הַדָּבָר הַזֶּה, כלומר, מסור להם בשם ה' [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ] כי כָּל־נֵבֶל יִמָּלֵא יָיִן. המילה נֵבֶל מתארת כלי המיועד לאחסון יין. מרבית הפרשנים מסבירים כי מדובר בכד עשוי חרס [רש"י, רד"ק, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ], בעוד שיש המפרשים כי זהו נאד עור [מצודת דוד, מצודת ציון]. ייחודו של כלי החרס הוא בכך שהוא מיועד אך ורק ליין, ודפנותיו בולעות וסופגות את היין לתוכן [מלבי"ם].
המשל על מילוי הכד ביין מקפל בתוכו משמעויות כפולות. ראשית, כשם שהיין נבלע בדפנות הכלי וממלא אותו, כך העם יתמלא בשכרות. שכרות זו היא דימוי לצרות רבות וקשות שינחתו עליהם, אשר יותירו אותם נבהלים, מבולבלים וחסרי דעת, ממש כמו אדם שיכור שאינו יודע כיצד לפעול [רד"ק, אברבנאל]. שנית, קיים רובד נוסף של הרס, שכן כשם שכדי חרס מתנפצים לרסיסים כאשר הם מוקשים זה בזה, כך העם, מתוך הלחץ והמצוקה, יגיע למריבות פנימיות קשות שבהן ינפצו וישחיתו איש את רעהו [רד"ק]. יתרה מכך, טמון כאן משחק מילים מכוון המרמז כי הנבלים ופחותי המעש הם אלו שישתכרו ויסבלו, כתשובה להאשמותיהם כלפי הנביא [אברבנאל].
תגובת העם למשמע המשל היא תמיהה ולעג. הם עונים וְאָמְרוּ אֵלֶיךָ הֲיָדֹעַ לֹא נֵדַע, כלומר, מדוע אתה מציג לנו עובדה פשוטה ושגרתית בשם ה', הרי ברור מאליו שדרכו של כל כד להתמלא ביין, ומהי המשמעות הנסתרת של דבריך [מצודת דוד, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
בנוגע למילה הֲיָדֹעַ, קיימת מסורת של חילופי גרסאות במסורה לגבי כתיב חסר או מלא, אך המסורת המקובלת והמדויקת היא לכתוב את המילה בכתיב חסר, ללא האות וי"ו, בדומה לאופן שבו המילה מופיעה בתורה [מנחת שי].