ירמיהו, פרק י״ג, פסוק ט״ו

קריאתו של הנביא לעם דורשת מהם להרכין ראש, להניח את הגאווה בצד ולהטות אוזן למסר האלוהי.

הפסוק פותח בכפילות שמעו והאזינו, שמשמעותה הפשוטה היא הטיית אוזן להקשבה [מצודת ציון]. עם זאת, יש המציינים כי בדרך כלל פעולת ההאזנה קודמת לשמיעה, ושינוי הסדר כאן בא ללמד על דרישה מדורגת: קבלו את הדברים לחלוטין, ולכל הפחות הקשיבו להם היטב כדי שתבינו את האמת באחרית הימים [מלבי"ם]. בהקשר ההיסטורי, השמיעה הנדרשת כאן היא קבלת הגזרה להיכנע לנבוכדנצר מלך בבל [מלבי"ם].

האזהרה אל תגבהו מתפרשת כאזהרה מפני גאווה וגבהות לב המונעות הכנעה כלפי ה'. הפרשנים מצביעים על ביטויים שונים של גאווה זו: יש המפרשים זאת כמחשבה של האדם כי הוא כבר מלא במוסר ובחכמה ואינו זקוק עוד לתוכחת הנביאים [רד"ק]. לעומת זאת, יש המקשרים זאת ישירות למציאות המדינית, כאזהרה שלא למרוד במלך בבל [מלבי"ם]. מכל מקום, הדרישה הכללית היא שלא להתגאות מעבר למידה הראויה [ביאור שטיינזלץ].

ההנמקה כי ה' דבר חותמת את הפסוק ומדגישה כי על הכול להקשיב לדברי ה' [ביאור שטיינזלץ]. ביטוי זה מוסב הן על עצם הציווי האלוהי הדורש מהאדם שלא להתגאות [מצודת דוד], והן על כך שהגזרה המדינית היא דברו המפורש של ה' [מלבי"ם].