עונש הגלות מתואר באמצעות דימוי של תנועה מהירה, עזה ובלתי נשלטת. הפרשנים מסכימים כי המילה וַאֲפִיצֵם משמעותה פיזור של העם ממקומו. פיזור זה יתרחש במהירות ובקלות רבה, ממש כְּקַשׁ עוֹבֵר, הנדחף ועף בקלות מפני הרוח הנושבת בו [רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
השימוש בדימוי של לְרוּחַ מִדְבָּר נועד להמחיש את עוצמת הפיזור. רוח המגיעה מכיוון המדבר היא חזקה ומהירה, שכן אין במרחב הפתוח שום דבר שיכול לעמוד בפניה ולעכב אותה [מצודת דוד]. באשר ליעד שאליו יפוזר העם, קיימות גישות שונות. בעוד שגישה אחת סבורה כי הפיזור המהיר מכוון כלפי מצרים [מצודת דוד], גישה אחרת מפרשת שהמדבר מסמל את הוצאת העם מעריהם המיושבות אל מקום רחוק ושומם. בנוסף, ישנו אזכור לכך שקיים מדבר ממשי המפריד בין ירושלים לבבל, המרמז על נתיב גלותם [רד"ק].