ירמיהו, פרק י״ג, פסוק כ״ה

העונש האלוהי המוטל על העם אינו שרירותי, אלא מבוסס על עקרון הצדק המוחלט ומהווה השתקפות ישירה של מעשיהם. הגמול המצפה להם תואם במדויק את יחסם כלפי ה׳.

המילים גוֹרָלֵךְ ומְנָת מציינות שתיהן חלק הניתן לאדם. הסיבה לשימוש במילה גורל היא שחלוקת מנות נעשתה לרוב על ידי הטלת גורלות [מצודת ציון]. עם זאת, יש המבחינים בין המונחים ומסבירים כי בעוד שמְנָת היא חלק המוקצב לפי מידה מדויקת, גוֹרָלֵךְ עשוי לעיתים לציין חלק הגדול יותר מן המגיע לאדם [מלבי"ם]. המילה מִדַּיִךְ נגזרת מהמילה "מידה", והיא מופיעה כאן בלשון רבים [רד"ק, מצודת ציון, מלבי"ם].

הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהצירוף מְנָת־מִדַּיִךְ מבטא את עקרון "מידה כנגד מידה". ה׳ מעניק לעם את המנה המדויקת והמתאימה למידותיהם ולמעשיהם. העונש מגיע על אֲשֶׁר שָׁכַחַתְּ אוֹתִי וַתִּבְטְחִי בַּשָּׁקֶר – העם שכח את ה׳ ובחר לבטוח בהבטחות שווא, כדוגמת ההישענות על עזרת מצרים [מצודת דוד].

תגובתו של ה׳ פועלת בהתאמה מוחלטת למעשי העם: כשם שהם שכחו אותו, כך הוא ישכח אותם [רד"ק, מצודת דוד]. כשם שהם הפנו אליו עורף, כך הוא יסתיר את פניו מהם, מה שיוביל לכך שימצאו אותם צרות רבות ורעות [רד"ק]. לבסוף, המילה מֵאִתִּי באה להדגיש כי הגורל והמידה הללו אינם תוצר של מקרה עיוור, אלא מכוונים וניתנים ישירות מאת ה׳ [מלבי"ם].