לאחר תקופת המתנה ממושכת, ה' מצווה על ירמיהו לשוב אל המקום שבו הטמין את חגורתו. המילה מִקֵּץ פירושה בסוף התקופה [מצודת ציון]. הציווי הנוכחי, לקום וללכת אל נהר פרת, הוא הציווי השלישי בסדרת ההוראות שקיבל הנביא. במסגרתו הוא נדרש לקחת משם את הָאֵזוֹר שהחביא, אשר יתגלה בהמשך כמושחת ובלתי ראוי לשימוש [אברבנאל].
מעשה זה משמש כמליצה ומשל לאירועים שיפקדו את העם בהמשך. התקופה הממושכת של יָמִים רַבִּים והציווי לקחת את האזור מסמלים את ירידתם של ישראל למצרים. ירמיהו ניסה להחזירם משם, אך העם כבר הושחת ולא רצה לשמוע בקולו. בסופו של דבר, נבוכדנצר מלך בבל הגיע דרך נהר פרת, הכה את פרעה, וישראל אבדו עמו [מלבי"ם].