הנביא שב אל נהר פרת כדי להוציא את האזור שהטמין קודם לכן, ומגלה כי הוא נהרס לחלוטין. פעולת ההוצאה מתוארת במילה וָאֶחְפֹּר, המלמדת כי האזור כוסה בעפר והוטמן בתוך האדמה [מצודת דוד, מצודת ציון]. מכיוון שהאזור הוטמן בסמוך לנחל, שבו ישנה זרימת מים מפעם לפעם, האדמה הלחה והרטובה הובילה לכך שנִשְׁחַת הָאֵזוֹר, והוא נרקב והתקלקל לגמרי [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
מצבו הסופי של האזור מתואר במילים לֹא יִצְלַח לַכֹּל. הפרשנים מסכימים כי משמעות המילה "לכל" בהקשר זה היא "לשום דבר", בדומה לשימוש המקראי בביטוי "לא תעשה כל מלאכה" שמשמעותו שום מלאכה. כלומר, האזור הפך לחסר תועלת לחלוטין ואינו ראוי עוד לכל שימוש [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, מצודת ציון]. הרס מוחלט זה אינו רק תיאור פיזי, אלא נושא בחובו משמעות סמלית המצביעה על מצב אנוש של קלקול, שממנו אין כבר כל תקנה או אפשרות תיקון [מלבי"ם].