אימת האויב הבבלי והחורבן הממשמש ובא מרחפים על ממלכת יהודה, ומביאים עמהם מציאות של סגר, הרס וגלות. הנבואה ממחישה מצב של חוסר אונים מוחלט מול האויב, תוך הדגשת הטוטאליות של העונש העתיד לבוא.
עָרֵי הַנֶּגֶב הן ערי ממלכת יהודה הממוקמות בדרומה של ארץ ישראל [מצודת דוד, רד"ק]. אזכור הדרום נועד להדגיש את הניגוד לאויב, נבוכדנצר, הפולש לארץ דווקא מצפון [רש"י, רד"ק]. הסבר היסטורי אחר קושר זאת לשלב במצור שבו צבא הכשדים נע דרומה כדי לבלום את חיל פרעה שבא לעזרת יהודה ממצרים, וכך נכבשו ערי הדרום בידי האויב [מלבי"ם].
לגבי המילים סֻגְּרוּ וְאֵין פֹּתֵחַ, הפרשנים מציגים שתי גישות מרכזיות. הגישה האחת מפרשת זאת כסגר של אימה: הערים נעלו את שעריהן מפחד הצבא המתקרב [רש"י, ביאור שטיינזלץ]. הגישה השנייה רואה בכך תיאור של עזובה וחורבן מוחלט: הערים נחרבו וננטשו מיושביהן, ולכן אין בהן אפילו אדם אחד שיוכל לפתוח או לסגור את השערים [מצודת דוד, רד"ק].
המילה הָגְלָת משמעותה הוגלתה [רד"ק, מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. אף על פי שהגלות הסופית טרם התרחשה, הנביא מכריז כי הוגלתה יְהוּדָה כֻּלָּהּ. רוב הפרשנים מסבירים כי מאחר שמלך יהודה והשכבה המנהיגה כבר גלו, והגלות הסופית קרובה ובלתי נמנעת, הדבר נחשב כאילו העם כולו כבר גלה [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. דעה נוספת מפרשת שהכוונה היא לכיבושן של כל ערי המבצר ביהודה [מלבי"ם].
המילה שְׁלוֹמִים זוכה למספר פירושים שונים המאירים את אופי הגלות:
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה נגזרת משורש "שלם". כלומר, בניגוד לגלות יכניה שבה נותרו עדיין אנשים בארץ, הגלות העתידית בימי צדקיהו תהיה גלות שלמה, מלאה ומוחלטת [מצודת דוד, מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
כיוון מחשבה שני קושר את המילה למושג "שלום". יש המפרשים זאת על המלך יהויכין שבחר שלא להילחם ויצא לגלות מתוך כניעה ושלום [רש"י], ויש המסבירים כי ברית השלום שהייתה ליהודה עם מלך בבל היא זו שגלתה ואבדה [מלבי"ם].
פירוש שלישי רואה במילה משמעות של "תשלום", כלומר, הגלות היא פירעון גמור ותשלום מוחלט על עוונותיהם של בני העם [רש"י ורד"ק].