תארו לעצמכם מצב שבו שמועה מפחידה מתפשטת בכל הארץ, וכולם ממהרים להסתתר ולהגן על עצמם. זה בדיוק מה שקרה בממלכת יהודה כשהצבא הבבלי התקרב. הנביא מספר לנו שאפילו עָרֵי הַנֶּגֶב, שהן הערים שנמצאות רחוק מאוד בדרום הארץ, הרגישו את הפחד מהאויב שהגיע בכלל מהצפון. מרוב פחד, שערי הערים סֻגְּרוּ וְאֵין פֹּתֵחַ. התושבים נעלו את השערים חזק כדי שהאויב לא ייכנס, ואף אחד לא העז לפתוח אותם.
הנביא ממשיך ומתאר מצב עצוב שבו הָגְלָת, כלומר נלקחה לגלות, יְהוּדָה כֻּלָּהּ. למרות שבאותו זמן עדיין לא כל העם עזב את הארץ, המנהיגים והמלך כבר נלקחו, והיה ברור לכולם שזה רק עניין של זמן עד שכולם ייאלצו לעזוב. לכן הנביא מדבר על זה כאילו זה כבר קרה באמת. הוא מוסיף שהגלות הזו תהיה שְׁלוֹמִים. המילה הזו מזכירה את המילה 'שלם', והיא באה ללמד אותנו שזו תהיה עזיבה שלמה ומוחלטת של הארץ.