כאשר אומה חווה אסונות כבדים, עולה באופן טבעי השאלה על סיבתם. התשובה הניתנת כאן אינה מסתפקת בהסבר יבש, אלא משתמשת בדימוי קשה ונוקב של השפלה פומבית, הממחיש את הקשר הישיר בין חומרת החטא לעוצמת הביזיון.
המילה קְרָאֻנִי נגזרת מהשורש של המילה מִקְרֶה. העם תוהה בלבו מדוע באו עליו צרות ואסונות אלו, מתוך מחשבה שגויה שמדובר במקריות עיוורת של העולם, ושואל מדוע ה' לא הושיע אותו [מצודת דוד, מצודת ציון, מלבי"ם, שטיינזלץ]. התשובה מבהירה כי אין כאן מקרה, אלא תוצאה ישירה של ריבוי העוונות.
העונש מתואר דרך דימוי של אישה שחוֹוָה ביזיון פומבי. שׁוּלַיִךְ הם החלקים התחתונים של הבגד. הפרשנים מסכימים כי התיאור הוא של הפשטת האישה והפיכת שמלתה מלמטה למעלה, כך שמערומיה נחשפים לעין כל. דימוי זה נלקח מעולם הענישה של זונות המובלות ערומות ויחפות [מצודת דוד]. במישור הלאומי, כנסת ישראל, שבעבר הייתה מוגנת ומוסתרת בכבוד תחת כנפי ה' בארצה, גולה כעת לבין האומות כשהגנתה מוסרת וקלונה נחשף לעיני זרים [רד"ק]. מנגד, יש המפרשים את גילוי השוליים כחשיפת טומאה פנימית שדלפה החוצה, בדומה לדם נידה המכתים את שולי הבגד, כך שעוונותיה הנסתרים של האומה הופכים גלויים [מלבי"ם].
המילה נֶחְמְסוּ משמעותה הוסרו, נגזלו או נחשפו [מצודת ציון, מלבי"ם, רד"ק]. לגבי המילה עֲקֵבָיִךְ, הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בעקבי הרגליים ממש; עם הרמת השמלה, העקבים נחשפים והאישה נותרת יחפה ומושפלת לחלוטין. לעומת זאת, יש המפרשים את העקבים כמשל לדרכים ונתיבות, ולפיכך משמעות הביטוי היא שדרכי הארץ נגזרו ופסקו מהן עוברי אורח [רש"י]. לפי גישה אחרת, העקבים מסמלים את עקבותיה ופסיעותיה של האומה. כשם שאישה טמאה מותירה אחריה טיפות דם, כך נחשפו עקבותיה של ישראל שהלכה לבקש עזרות פוליטיות ממצרים מתוך חוסר אמונה בה', וטומאת מעשיה התגלתה לכל [מלבי"ם].