יצא לכם פעם שמשהו לא נעים קרה, ושאלתם את עצמכם בלב: "למה דווקא לי זה קורה?". לפעמים, כשעם שלם עובר תקופות קשות מאוד ואסונות, האנשים שואלים בדיוק את השאלה הזו. הם משתמשים במילה קְרָאֻנִי, שמגיעה מהמילה מקרה. הם חושבים שהצרות שלהם הן סתם חוסר מזל או מקרה רע של העולם, ותוהים למה ה' לא מציל אותם. אבל התשובה שהם מקבלים מבהירה שזה ממש לא במקרה, אלא תוצאה ישירה של המעשים הרעים והחטאים הרבים שלהם.
כדי להסביר להם עד כמה המצב שלהם קשה, יש כאן תיאור שנועד להמחיש בושה גדולה. המילה שׁוּלַיִךְ מתארת את החלק התחתון של הבגד, המילה נֶחְמְסוּ פירושה הוסרו או נלקחו, והמילה עֲקֵבָיִךְ מתארת את עקבי הרגליים ממש. תארו לעצמכם אדם שלוקחים לו את הבגדים המכבדים שלו ומשאירים אותו יחף וחשוף לעיני כולם ברחוב. זו תחושה של השפלה עצומה וחוסר אונים.
בדיוק כך קורה לעם ישראל. פעם, העם היה מוגן, מכובד ושמור בארץ שלו, ממש כמו אדם שעטוף בבגד חם תחת כנפי ההגנה של ה'. אבל עכשיו, בגלל החטאים, העם יוצא לגלות ומתפזר בין עמים זרים. ההגנה של ה' הוסרה ממנו, והחולשה והבושה שלו נחשפות לעיני כל העולם, בדיוק כמו אדם שנשאר יחף, חסר הגנה ומושפל.