ירמיהו, פרק י״ג, פסוק כ״ד

קרה לכם פעם שעמדתם בחוץ ביום של סופה, וראיתם איך הרוח מעיפה בקלות עלים יבשים לכל עבר? הנביא משתמש בדיוק בתמונה הזו כדי להסביר מה יקרה לעם ישראל כשיצטרכו לעזוב את ארצם ולצאת לגלות. ה׳ אומר וַאֲפִיצֵם, כלומר שהוא יפזר את העם ממקומו. הפיזור הזה יקרה מהר מאוד ובקלות רבה, ממש כְּקַשׁ עוֹבֵר, כמו קש יבש שנדחף ועף ברגע שהרוח נושבת בו. כדי להראות עד כמה הפיזור הזה יהיה חזק ומהיר, הנביא מדמה אותו לְרוּחַ מִדְבָּר. רוח שמגיעה מהמדבר היא רוח חזקה ועוצמתית במיוחד, כי במרחב הפתוח של המדבר אין הרים או בניינים שיכולים לעצור או לעכב אותה. בדיוק כמו שהרוח מעיפה את הקש למרחקים, כך העם ייאלץ לעזוב את הערים המיושבות שלו ולהתפזר אל מקום רחוק ושומם.