גזר הדין של העם לצאת לגלות נחתם סופית, ואין כל תפילה שתוכל לבטלו. ה' מבהיר כי גם אִם יַעֲמֹד מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל לְפָנַי בתפילה ובתחנונים בקשתם לא תתקבל, אף על פי שהיו גדולי המנהיגים והצליחו בעבר לבטל גזירות לאחר שהחזירו את העם למוטב. בניגוד לימי העבר שבהם נשמר הקשר הפנימי, כעת אֵין נַפְשִׁי אֶל הָעָם הַזֶּה, כלומר רצוני כבר אינו פונה אליהם והקשר נותק. משום כך מגיעה ההוראה שַׁלַּח מֵעַל פָּנַי וְיֵצֵאוּ, המצווה על הנביא לגרש ולהרחיק את העם, בדומה לאב המגרש את בנו הסורר מביתו, ולהודיע להם שעליהם לצאת לגלות מארץ הקודש.
ירמיהו, פרק ט״ו, פסוק א׳
וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֵלַ֔י אִם־יַעֲמֹ֨ד מֹשֶׁ֤ה וּשְׁמוּאֵל֙ לְפָנַ֔י אֵ֥ין נַפְשִׁ֖י אֶל־הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה שַׁלַּ֥ח מֵעַל־פָּנַ֖י וְיֵצֵֽאוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.