כאשר העם שואל אָנָה נֵצֵא, כלומר להיכן ולאיזו תכלית נלך, מסתתרת בשאלתם הטענה שעצם היציאה לגלות צריכה להוות את עונשם המלא. ה' משיב כי הגלות אינה פוטרת אותם, וכל אדם יצא אל הפורענות המיועדת לו בהתאם לחטאיו. הפסוק מציג סדר עונשים מחמיר והולך, המשלב פגעים טבעיים לצד רעות הנגרמות בידי אדם. לַמָּוֶת מתייחס למגפה או למוות טבעי, לַחֶרֶב קשה ממנו כי הוא משחית את הגוף, ולָרָעָב חמור אף יותר בשל הייסורים הממושכים. העונש הקשה מכולם הוא לַשְּׁבִי, משום שהוא טומן בחובו את כל הסבל של העונשים הקודמים גם יחד.
ירמיהו, פרק ט״ו, פסוק ב׳
וְהָיָ֛ה כִּי־יֹאמְר֥וּ אֵלֶ֖יךָ אָ֣נָה נֵצֵ֑א וְאָמַרְתָּ֨ אֲלֵיהֶ֜ם כֹּה־אָמַ֣ר יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר לַמָּ֤וֶת לַמָּ֙וֶת֙ וַאֲשֶׁ֤ר לַחֶ֙רֶב֙ לַחֶ֔רֶב וַאֲשֶׁ֤ר לָרָעָב֙ לָרָעָ֔ב וַאֲשֶׁ֥ר לַשְּׁבִ֖י לַשֶּֽׁבִי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.