תארו לעצמכם מצב שבו אתם צריכים לעזוב את המקום המוכר לכם, ואין לכם שום מושג לאן אתם הולכים ומה יקרה לכם בדרך. זה בדיוק מה שהרגישו בני ישראל. העם פונה אל הנביא ושואל אותו מתוך בלבול ודאגה: אָנָה נֵצֵא? כלומר, לאיזה מקום נלך עכשיו ומה יקרה לנו שם? ה' עונה להם תשובה רצינית, ומסביר שכל אדם יגיע בדיוק למקום ולתוצאה שמתאימים למעשים שעשה.
ה' מסדר את הדברים בפסוק בסדר מיוחד, מהקל אל הכבד ביותר. קודם כל מוזכר המָּוֶת, שזה אומר לסיים את החיים ממחלה או בדרך טבעית. לאחר מכן מופיעה החֶרֶב, שהיא קשה יותר כי זו פגיעה של מלחמה. קשה ממנה הוא הרָעָב, מכיוון שזהו צער שנמשך הרבה זמן, בניגוד למכה מהירה. בסוף מגיע העונש הקשה מכולם, והוא השְּׁבִי, כלומר להילקח בכוח לארץ זרה. להיות רחוק מהבית בשבי זה המצב הקשה ביותר, כי מי שנמצא שם עלול לסבול מכל הצרות האחרות גם יחד.