ירמיהו, פרק ט״ו, פסוק י׳

מתוך ייאוש עמוק על תפקידו כשליח ה' להוכיח את העם, פונה ירמיהו לאמו ומתאונן על עצם היוולדו למציאות שבה הוא נתפס כאִישׁ רִיב וְאִישׁ מָדוֹן. בעוד שחלק מן המפרשים רואים בביטויים אלו מילים נרדפות לסכסוך, יש המסבירים כי מאז שאבדה התקווה לחזרת העם בתשובה, הנביא סובל גם ממריבות חינם וגם מטענות משפטיות. כדי להמחיש ששנאת העם כלפיו חסרת היגיון ואינה נובעת מסכסוך ממוני, הוא מצהיר לֹא־נָשִׁיתִי וְלֹא־נָשׁוּ־בִי, כלומר הוא מעולם לא הלווה כספים לאחרים ולכן אין עילה למריבה, והוא לא לווה מאיש ולכן אין הצדקה לתביעה נגדו. למרות ניקיונו מכל רבב, הוא מסיים במילה כֻּלֹּה מְקַלְלַוְנִי המשלבת בתוכה משמעות של קללה ושל ביזיון גם יחד, תלונה מרה שתוביל מיד לאחר מכן להבטחת הגנה מאת ה'.