הנביא זועק אל ה' על סבלו התמידי מידי רודפיו ושואל מדוע כְאֵבִי נֶצַח. הוא מתאר את הפגיעה בו בתור מַכָּתִי אֲנוּשָׁה, כלומר מכה כבדה וחזקה מאוד, אשר מֵאֲנָה הֵרָפֵא, ביטוי הממחיש שאויביו מסרבים לחדול מרעתם. מתוך מצוקתו הוא טוען כלפי ה' שהוא נהיה עבורו כְּמוֹ אַכְזָב, כמעיין שיבש ואיכזב את הבוטחים בו, וכמַיִם לֹא נֶאֱמָנוּ שאינם מתקיימים לאורך זמן ואי אפשר לסמוך עליהם. תחושת נטישה זו נובעת מהפער שבין ציפייתו להגנה אלוהית לבין הרדיפה הבלתי פוסקת, בין אם משום שההבטחה המקורית להגנה נראית כעת כהבטחת שווא, ובין אם משום שמעולם לא ניתנה לו הבטחה לשלומו שעליה יוכל להישען.
ירמיהו, פרק ט״ו, פסוק י״ח
לָ֣מָּה הָיָ֤ה כְאֵבִי֙ נֶ֔צַח וּמַכָּתִ֖י אֲנוּשָׁ֑ה מֵֽאֲנָה֙ הֵרָפֵ֔א הָי֨וֹ תִהְיֶ֥ה לִי֙ כְּמ֣וֹ אַכְזָ֔ב מַ֖יִם לֹ֥א נֶאֱמָֽנוּ׃ {ס}
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.