ירמיהו, פרק ט״ו, פסוק י״ז

נשיאת משא הנבואה מנתקת את הנביא משמחות החיים, והוא מעיד כי לֹא יָשַׁבְתִּי בְסוֹד מְשַׂחֲקִים וָאֶעְלֹז, כלומר נמנע מלהצטרף לחבורת אנשים ולשמוח במסיבות רעים. הימנעות זו נובעת מכך שדבר ה' מילא אותו בשמחה רוחנית שהחליפה את הצורך החברתי, או משום שנוכחותו עוררה אי נוחות בסביבתו. הוא ממשיך ומסביר כי מִפְּנֵי יָדְךָ בָּדָד יָשַׁבְתִּי, שכן הוא יושב יחידי וכאבל בעקבות רוח הנבואה שגברה עליו, או בשל מכות וביזוי שספג מהעם. מצב זה נגרם כִּי זַעַם מִלֵּאתָנִי, משום שה' מילא אותו בחרון ובנבואות פורענות על חורבן, או לחלופין, בכאב הממשי הנובע מהתעללות העם.