תארו לעצמכם שקיבלתם תפקיד כל כך חשוב וגדול, שהוא גורם לכם להרגיש קצת שונים מכולם, ואפילו קצת לבד. זה בדיוק מה שהרגיש הנביא. הוא משתף אותנו בקושי ובבדידות שהוא חווה בגלל השליחות שלו מאת ה'.
הנביא אומר: לֹא יָשַׁבְתִּי בְסוֹד מְשַׂחֲקִים וָאֶעְלֹז. המילה בְסוֹד מתארת חבורה של אנשים, והמילים מְשַׂחֲקִים וכן וָאֶעְלֹז קשורות לצחוק, לשמחה ולחגיגות. מאז שהנביא התחיל לקבל נבואות, הוא הפסיק להצטרף למפגשים שמחים עם חברים. הלב שלו היה כל כך מלא בקרבה לה' ובמחשבות רוחניות, שהוא לא הרגיש צורך בחגיגות רגילות ובחר להתבודד בביתו.
הוא ממשיך ומסביר: מִפְּנֵי יָדְךָ בָּדָד יָשַׁבְתִּי. המילה בָּדָד פירושה להיות יחיד ולבד, קצת כמו אדם שעצוב לו. הביטוי מִפְּנֵי יָדְךָ מתאר את רוח הנבואה שהגיעה מאת ה' והייתה כל כך חזקה ומשמעותית, שהיא פשוט גרמה לו לשבת בנפרד מכולם.
בסוף דבריו הוא אומר: כִּי זַעַם מִלֵּאתָנִי. המילה זַעַם מתארת בדרך כלל כעס, אבל כאן הכוונה היא שהנביא היה מלא בנבואות קשות ועצובות על דברים לא פשוטים שעומדים לקרות לעם. המשא הכבד של הבשורות האלה הוא מה שגרם לו להסתגר ולהרגיש כל כך בודד.