ירמיהו, פרק ט״ו, פסוק ט״ז

כאשר נִמְצְאוּ דְבָרֶיךָ, בין אם מדובר בנבואת ה' שהופיעה בפתאומיות מתוך עצבותו של הנביא ובין אם בגילוי משמח של דברי התורה הקודמים, תגובתו הייתה וָאֹכְלֵם. דימוי האכילה מבטא קבלה פנימית, השתוקקות והסכמה מלאה, כרעב האוכל מאכל ערב לחכו. אף שדבר ה' מורכב מפרטים רבים הוא מהווה מהות אחת, וכאשר וַיְהִי דְבָרְךָ בקרבו הדבר הפך לִי לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחַת לְבָבִי. הדיבור האלוהי עורר בו שמחה מלמעלה למרות חייו המלאים בצער, מתוך תקוותו שכעת העם ישמע בקולו. מקור האושר המרכזי הוא כִּי־נִקְרָא שִׁמְךָ עָלַי יְהֹוָה אֱלֹהֵי צְבָאוֹת, שכן עצם הקשר עם ה' והזכות לשאת את שמו ייחדו אותו מנביאי השקר שנקראו בשם הבעל.