ירמיהו, פרק י״ז, פסוק י״ח

הנביא, הנתון תחת רדיפה מתמדת מצד אנשי ענתות, מתפלל לה' כי יֵבֹשׁוּ רֹדְפַי, כך שמפלת הגלות המיועדת לו תיפול עליהם והוא יינצל. הוא מוסיף ומבקש כי יֵחַתּוּ הֵמָּה, כלומר שיישברו בידי צר, ושתחול עליהם פורענות של יוֹם רָעָה כתגובה לכך שדרשו זאת בלעג. את חומרת הפגיעה הוא מתאר במילים וּמִשְׁנֶה שִׁבָּרוֹן שָׁבְרֵם, המכוונות למכה כפולה שבאה בזו אחר זו. מכיוון שהמילה מִשְׁנֶה אינה מנוקדת בסמיכות, משמעות הבקשה אינה מצטמצמת לשני שברים בלבד, אלא מייחלת לרצף מתמשך של מכות שינחתו על אויביו.