עוצמת הבגידה של העם כה חריפה, עד שאפילו האומות השכנות, החסרות התגלות אלוהית, היו נדהמות ממנה. ה' מביע פליאה עצומה על אומה שנוטשת במכוון את הקשר הייחודי והאינטימי שלה עמו לטובת טומאה רוחנית ורשע.
הקריאה שַׁאֲלוּ־נָא בַּגּוֹיִם מִי שָׁמַע כָּאֵלֶּה נועדה להדגיש את האבסורד שבמעשי העם. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שה' מבקש לבדוק האם מישהו שמע אי פעם על אדם טהור שעוזב את טהרתו והולך אחר לכלוך, אלילים ושרירות לבו. קריאה זו מקבלת משנה תוקף לאור העובדה שאפילו הגויים, שאין להם תורה ולא למדו מוסר, אינם מורדים במכוון בבוראם באופן כזה [אברבנאל], ולעיתים אף מקשיבים לנביאים המוכיחים אותם וחוזרים בתשובה, כפי שקרה בנינווה [מלבי"ם].
על רקע זה, המעשה מתואר כשַׁעֲרֻרִת. רוב הפרשנים מסכימים כי מילה זו מבטאת דבר גנאי, כיעור, נבלה ומעשה מגונה המוציא שם רע. יש המוסיפים כי משמעות המילה אינה רק מעשה מכוער, אלא ממש לכלוך וטינוף, או לחלופין מעשה משונה וחריג לחלוטין [רד"ק]. כיעורם של המעשים מתעצם דווקא משום שאפילו במושגים של אומות העולם מדובר בחרפה עצומה [חומת אנך].
השימוש בביטוי בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל נועד להדגיש את גודל השבר והבגידה. עם ישראל משול לבתולה הנמצאת בבית אביה ומיוחדת אך ורק למי שעתיד לשאת אותה, שכן ה' כביכול קידש את העם והבדיל אותו לו [מצודת דוד, אברבנאל, חומת אנך]. בגידתה של כנסת ישראל, אשר נועדה להיות מיוחדת ונאמנה לה', הופכת את עזיבתה לטובת אלילים זרים לשערורייה של ממש [שטיינזלץ].