תהליך היצירה הוא דינמי ונתון לשינויים. אומן העובד עם חומר גלם עשוי להיתקל בקלקול או בכישלון במהלך עבודתו, מה שמוביל אותו ללוש מחדש את החומר ולעצב אותו לצורה חדשה התואמת את חזונו.
הפרשנים מסבירים כי כאשר וְנִשְׁחַת הַכְּלִי, כלומר התקלקל, הדבר קרה בעודו לח ובזמן שהיה עדיין בידיו של היוצר בתהליך ההכנה [רש"י, מצודת דוד]. רש"י מעיר כי תחביר הפסוק הפוך, ויש לקרוא זאת כאילו נכתב שהכלי שהיה נעשה מן החומר נשחת ביד היוצר. המילה בַּחֹמֶר מתייחסת לטיט או לאדמה שמהם נוצר הכלי [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ].
לאחר שהכלי הראשון נהרס, היוצר לש את החומר חזרה לעיסה גולמית ומתחיל מחדש [ביאור שטיינזלץ], כך שוְשָׁב וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּלִי אַחֵר. המלבי"ם מוצא בתהליך זה משמעות כפולה: מצד אחד, הכלי הראשון אכן נשחת ובטל לגמרי, אך מצד שני, ההשחתה הייתה זמנית בלבד. לגישתו, היוצר לא יצר כלי בצורה שונה לחלוטין, אלא עיצב אותו מחדש בדיוק כפי שהתכוון לעשות מלכתחילה כשהניח את החומר על האובניים. לעומתו, גישה אחרת גורסת כי הכלי החדש שנוצר היה אכן שונה ומשונה מן הראשון [מצודת דוד].
בסופו של דבר, הכלי מעוצב כַּאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינֵי הַיּוֹצֵר לַעֲשׂוֹת, כלומר לפי טעמו ורצונו של האומן. המילה יָשַׁר מפורשת כפועל בזמן עבר [רד"ק].