ירמיהו נמצא בסכנת חיים ממשית מול אויבים המבקשים את רעתו. מתוך מצוקתו, הוא פונה אל ה' בתפילה קשה ונוקבת, ומבקש שרודפיו יספגו עונש אלוהי חמור ומיידי עוד בטרם יספיקו להוציא לפועל את תוכניותיהם הזדוניות [ביאור שטיינזלץ].
הנביא מצהיר כי כוונת אויביו עָלַי לַמָּוֶת, כלומר אין מדובר רק בניסיון להכשיל אותו, אלא במזימה ממשית להורגו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. משום כך הוא מבקש: אַל תְּכַפֵּר עַל עֲוֹנָם וְחַטָּאתָם מִלְּפָנֶיךָ אַל תֶּמְחִי. המילה תֶּמְחִי משמעותה מחיקה [מצודת ציון], והיא מופיעה כאן בלשון נקבה עם האות יו"ד שהיא יתרה [רש"י], או שהיו"ד באה במקום האות ה"א השייכת לשורש הפועל [רד"ק].
הפרשנים מציגים רובד עמוק בבקשתו של ירמיהו שלא למחות את החטא. הוא מבקש שה' לא יקבל את וידויים של רודפיו ולא יכפר להם לפני שיענשו, ואף לאחר העונש חטאם יישאר כתוב כזיכרון נצח כדי שיבואו על עונשם [מצודת דוד, מלבי"ם]. בקשה זו מחמירה עד כדי כך שהיא כוללת אפילו את החטאים שעשו בשוגג [מלבי"ם באור המילות].
בהמשך מבקש הנביא: וְיִהְיוּ מֻכְשָׁלִים לְפָנֶיךָ (המילה נכתבת 'והיו' אך נקראת כ-'ויהיו', והמשמעות זהה [מנחת שי, רד"ק]). הפרשנים מציגים כיוונים שונים לגבי אופי ההכשלה:
גישה אחת מפרשת זאת כהכשלה רוחנית. ירמיהו מבקש שאפילו כאשר הם ינסו לקיים מצוות, הם יכשלו ולא יוכלו לעשותן כראוי [מצודת דוד]. דוגמה מובהקת לכך היא הבקשה שה' יכשיל אותם במתן צדקה לאנשים שאינם הגונים, כך שלא יקבלו עליה שכר. הסיבה לכך היא שצדקה הופכת את מידת הדין למידת הרחמים, וירמיהו חושש שאם יעשו צדקה ראויה, הדין הקשה שביקש עליהם יומתק ויתבטל [חומת אנך].
גישה נוספת מסבירה שמדובר בהתערבות אלוהית פעילה. העונש לא צריך לבוא באופן טבעי של הסתרת פנים, אלא כהשגחה ישירה מאת ה' שתכשיל אותם בדרכם [מלבי"ם].
את תפילתו חותם ירמיהו בבקשה: בְּעֵת אַפְּךָ עֲשֵׂה בָהֶם. הוא דורש שהנקמה תיעשה בזמן של כעס אלוהי רב, כדי שהעונש יהיה קשה ומשמעותי [מצודת דוד, רד"ק]. זהו עונש שנובע ממידת הדין והחמה, ולא עונש שמטרתו למרק עוונות אשר נובע ממידת הרחמים [מלבי"ם].
למילים עֲשֵׂה בָהֶם ניתנו משמעויות נוספות: בדרך כלל, ה' מתנהג ברחמים ופוגע קודם ברכושו של האדם ורק לבסוף בגופו. ירמיהו מבקש שה' ידלג על שלב הרחמים, ויפגע מיד "בהם" – בגופם ממש [חומת אנך]. מעבר לכך, יש המפרשים כי בזמן של כעס אלוהי, ה' מעניש אפילו על ביטול של מצוות "עשה", וזהו הרמז הטמון במילה עֲשֵׂה [חומת אנך].