גזרותיו של ה' אינן מוחלטות, והן עשויות להשתנות בעקבות מעשיו של האדם. כאשר אומה שנגזרה עליה כליה מחליטה לשנות את דרכיה, ה' מגיב בהתאם ועוצר את הפורענות המתוכננת.
המילים מֵרָעָתוֹ אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי עָלָיו מתייחסות לעזיבת החטאים והעבירות שבגללם גזר ה' את האבדון על אותו גוי [רש"י, רד"ק, מצודת דוד]. עם זאת, המניע לשינוי אינו חייב להיות אידיאלי; גם אם האומה שבה מדרכה הרעה אך ורק מתוך יראת העונש והפחד מהגזרה שה' דיבר עליה, תשובה זו עדיין מועילה כדי לבטל את הגזרה [מלבי"ם].
בעקבות השינוי בהתנהגות האומה, אומר ה' וְנִחַמְתִּי. משמעות המילה בהקשר זה היא שינוי והיפוך המחשבה [רש"י, מצודת ציון]. כלומר, ה' חוזר בו מהרעה שתכנן להביא, והפורענות לא תתרחש [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
למרות האמור, ישנה גישה המצביעה על הבחנה מהותית בין חזרה בתשובה של עם ישראל לזו של אומות העולם. מאחר שמושג התשובה המלאה והשורשית ניתן לישראל ולא לשאר האומות, חזרתו של גוי מדרכו הרעה פועלת בצורה מוגבלת יותר. היא מועילה כדי להאריך את הזמן ולדחות את הפורענות, כפי שאירע לאנשי נינוה, או כדי לשנות את הגזרה כך שתהיה קלה יותר ופחות קשה ממה שתוכנן מראש, אך אינה מבטלת את הדין לחלוטין [חומת אנך].