בתגובה לתוכחותיו של ירמיהו, ולמרות שכוונתו הייתה לטובת העם, מתאגדים אנשי יהודה וענתות ורוקמים מזימות כדי להמיתו, והנביא קובל על כך לפני ה'. המילה לְכוּ משמשת כאן כלשון זירוז ועידוד, והמילה מַחֲשָׁבוֹת מכוונת לתוכניות רעות ולמזימות התנקשות.
העם מצדיק את הפגיעה בירמיהו בטענה שחסרונו לא יורגש. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהעם טוען כי גם ללא ירמיהו, ההנהגה הרוחנית לא תיפגע: תמיד יישארו כהנים שיוכלו ללמד תּוֹרָה מִכֹּהֵן, חכמים שיתנו עֵצָה מֵחָכָם, ונביאים אחרים שישמיעו דָבָר מִנָּבִיא, מתוך ציפייה שנביאים אלו יימנעו מלהתנבא עליהם רעות כפי שעושה ירמיהו. מנגד, מוצגת תפיסה ולפיה ירמיהו עצמו איגד בתוכו את שלוש המעלות יחד: הוא היה כהן מורה הלכה, חכם יועץ ונביא ה'. העם מבין את גדלותו, אך מחליט שגם אם יאבד אדם המרכז את כל התכונות, אפשר יהיה למצוא מחליף נפרד לכל תפקיד [מלבי"ם].
באשר לדרך הפעולה, העם מכריז וְנַכֵּהוּ בַלָּשׁוֹן. הפרשנים מסכימים כי הכוונה היא להוצאת דיבה, עדות שקר והלשנה לשלטונות ולמלך, כדי שאלו יוציאו אותו להורג. לאחר שניסיונות קודמים להמיתו בדרכים אחרות כשלו, הם פונים לנשק ההלשנה, ואף מתכננים להשתמש בלשון נבואתו שלו כדי להעליל עליו עלילת בגידה במלכות [מלבי"ם].
לבסוף, הם מחליטים וְאַל־נַקְשִׁיבָה אֶל־כָּל־דְּבָרָיו. המילה נַקְשִׁיבָה משמעותה האזנה ותשומת לב. רוב הפרשנים מסבירים כי העם פשוט מחליט להתעלם מריבוי דבריו של הנביא ולא לשמוע להם עוד. עם זאת, ישנו פירוש המדגיש את המילה כָּל, ומסביר כי העם מסרב להקשיב לדברי ההגנה של ירמיהו, או שהם מחליטים להאזין לדבריו באופן חלקי ומגמתי: הם יתעלמו מהחלקים שבהם הוא מתפלל עליהם ומעורר אותם לתשובה, שהרי אלו דברים שיכלו לזכות אותו, ויבחרו לדווח רק על מקצת דבריו שעל בסיסם ניתן יהיה לחייבו מיתה [מלבי"ם].