הנביא יורד אל סדנתו של יוצר כלי החרס ומתבונן בו בשעת עבודתו, בעודו מעצב את החומר שבידיו על גבי הציוד המיוחד לו.
במילה וְהִנֵּהוּ קיימת תופעה של כתיב וקרי; המילה נכתבת כתיבה אחת מחוברת, אך נקראת כשתי מילים נפרדות – "וְהִנֵּה הוּא", אם כי משמעות הכתוב נותרת זהה לחלוטין [רד"ק, מנחת שי].
היוצר נצפה כאשר הוא עֹשֶׂה מְלָאכָה, כלומר מעבד את החומר שבידו [מצודת דוד] עַל הָאָבְנָיִם. הפרשנים מסכימים כי מונח זה מתאר את הכלי הייעודי של יוצר החרס שעליו הוא מבצע את מלאכתו. מבחינה מעשית, מדובר במשטח אבן עגול שעליו מעצבים את הכלי תוך כדי סיבובו [ביאור שטיינזלץ], והוא מכונה בתרגום הארמי "סדנא" [רש"י, רד"ק]. מעניין לציין כי השימוש במילה הָאָבְנָיִם מופיע במקרא גם בהקשר שונה, ככינוי למושב המיוחד (המשבר) המשמש אישה בזמן הלידה [מצודת ציון].