ירמיהו, פרק כ״ב, פסוק י״א

ה' חורץ גלות נצחית על שַׁלֻּם בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה, כינוי המכוון לאחד ממלכי יהודה האחרונים מצאצאי יאשיהו: צדקיהו, יהואחז או נכדו יהויכין. הכתוב מדגיש כי הוא הַמֹּלֵךְ תַּחַת יֹאשִׁיָּהוּ אָבִיו כדי להבהיר שזכותו לשלטון שאובה ישירות מאביו ולא מקודמו בתפקיד, או לחלופין כדי לציין שהיה ראוי באמת למלוכה ודווקא בשל כך סולק. הקביעה אֲשֶׁר יָצָא מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה מתארת עובדה היסטורית של מלך שכבר נלקח בשבי למצרים, או נבואה על גלות בבל המנוסחת בלשון עבר בשל ודאותה המוחלטת. בין אם מדובר בנבואה לעתיד ובין אם בתיאור העבר, גזר הדין סופי והמלך לֹא יָשׁוּב שָׁם עוֹד, אלא יסיים את חייו בגלות.