ה' נשבע לדחות לחלוטין את המלך יהויכין, המכונה כאן בזלזול כׇּנְיָהוּ, על אף היותו מזרע בית דוד. ה' מצהיר שגם אילו המלך היה קרוב ובלתי נפרד ממנו כמו חוֹתָם עַל־יַד יְמִינִי, בין אם כטבעת רשמית שאינה מוסרת לעולם ובין אם כסימן החקוק בבשר, הוא עדיין היה תולש ומרחיק אותו. פעולת הניתוק והעקירה מבוטאת במילה אֶתְּקֶנְךָּ, אך צורתה רומזת במקביל גם על תיקון. ייסורי הגלות הביאו את המלך לחזור בתשובה, ומתוך הניתוק הזה צמח התיקון ההיסטורי של נכדו זרובבל ושל מלך המשיח העתידי, שיזכו לשוב ולהיות כחותם.
ירמיהו, פרק כ״ב, פסוק כ״ד
חַי־אָ֘נִי֮ נְאֻם־יְהֹוָה֒ כִּ֣י אִם־יִהְיֶ֞ה כׇּנְיָ֤הוּ בֶן־יְהֽוֹיָקִים֙ מֶ֣לֶךְ יְהוּדָ֔ה חוֹתָ֖ם עַל־יַ֣ד יְמִינִ֑י כִּ֥י מִשָּׁ֖ם אֶתְּקֶֽנְךָּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.