יצא לכם פעם לענוד טבעת מיוחדת או פריט שאתם כל כך אוהבים, עד שאתם לא מורידים אותו לעולם, אפילו לא בלילה? למלכים בימי קדם הייתה טבעת מיוחדת כזו שענדו תמיד על היד ובעזרתה חתמו על מכתבים רשמיים וחשובים. הטבעת הזו נקראת חוֹתָם עַל יַד יְמִינִי, והמלך אף פעם לא היה נפרד ממנה.
ה' פונה אל המלך הצעיר יהויכין ומעביר לו מסר. ה' קורא לו בשם כָּנְיָהוּ, שם קצר יותר שמראה שה' מאוכזב ממנו. ה' אומר למלך שאפילו אם הוא היה קרוב ויקר אליו כמו אותה טבעת חותם שאי אפשר להיפרד ממנה, הוא עדיין היה נאלץ להרחיק אותו בגלל מעשיו.
כדי לתאר את ההרחקה הזו, ה' משתמש במילה אֶתְּקֶנְךָּ. הפירוש הפשוט של המילה הוא לעקור ולנתק. אבל חכמים שמו לב שיש במילה הזו אותיות שמסתירות בתוכן סוד של תקווה. המילה מזכירה לא רק "ניתוק" אלא גם "תיקון". ואכן, כשהמלך נשלח הרחק מארצו, הוא חווה קשיים רבים, אך שם הוא גם חשב על המעשים שלו, התחרט וחזר בתשובה. הקושי שהוא עבר עזר לו לתקן את דרכיו ולהפוך לאדם טוב יותר. דורות לאחר מכן, הנכד שלו זרובבל זכה להנהיג את העם ולבנות את בית המקדש. ה' הבטיח לזרובבל שהוא יהיה קרוב ויקר אליו ממש כמו חותם. כך אנחנו לומדים שלפעמים, מתוך ריחוק וקושי, יכול לצמוח תיקון גדול ונפלא לעתיד.