הנביא מותח ביקורת חריפה על מנהיג המקים לעצמו ארמון פאר בהוצאות עצומות. בניית הבית המפואר לא נבעה מחוסר במקום מגורים בסיסי, אלא מתוך רצון להתענג ולהתהדר, וכל זאת תוך ניצול ועושק של עניים ואביונים שאת שכרם גזל [מלבי"ם].
לאחר מכן מפורטים שלבי הבנייה והעיצוב של אותו ארמון. תחילה מצהיר הבונה כי יבנה בֵּית מִדּוֹת, והפרשנים מסכימים כי הכוונה היא לבית גדול מאוד בעל ממדים עצומים, בדומה לביטוי המקראי "אנשי מידות" המתאר אנשי ענק [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, שטיינזלץ]. יתרה מכך, הבית כולל וַעֲלִיּוֹת מְרֻוָּחִים. בביאור מילה זו קיימות שתי גישות משלימות: גישה אחת מפרשת זאת מלשון ריווח, כלומר חדרים רחבי ידיים [מצודת ציון, רד"ק, שטיינזלץ]. הגישה השנייה דורשת את המילה מלשון רוח, ומסבירה כי העליות נבנו במכוון עם חללים גדולים ביניהן כדי לאפשר לרוח להיכנס ולצנן את המבנה בימי הקיץ החמים [מצודת דוד, מלבי"ם, רד"ק].
כדי להשלים את מטרת הקירור, מתואר כי הבונה וְקָרַע לוֹ חַלּוֹנָי. המילה וְקָרַע משמעותה פתיחה והרחבה [רש"י, מצודת ציון, רד"ק]. הוא פתח לעצמו חלונות רבים ורחבים כדי להתענג על משב הרוח [מצודת דוד, מלבי"ם]. המילה חַלּוֹנָי היא למעשה צורת הרבים של חלון, בדומה למילה "חלונים", אלא שהאות מ"ם הושמטה ממנה [מצודת ציון, רד"ק].
לאחר הקמת שלד המבנה, מתואר הגימור היוקרתי שלו. הבית וְסָפוּן בָּאָרֶז, כלומר מקורה, מכוסה או מצופה מבפנים בקורות ובלוחות של עצי ארז יקרים [רש"י, רד"ק, מצודת דוד, שטיינזלץ]. לבסוף, הקירות זכו לטיפול של וּמָשׁוֹחַ בַּשָּׁשַׁר. הפעולה של וּמָשׁוֹחַ מתארת משיחת מכחול, טיחה או צביעה [רד"ק, מצודת ציון]. השָּׁשַׁר מוסכם על רוב הפרשנים כסוג של צבע יוקרתי וחשוב המשמש לציורי קיר [רד"ק, מצודת ציון, מצודת דוד], וליתר דיוק צבע אדום שנועד להבליט את הבית ולפארו [שטיינזלץ]. לצד זאת, קיימת גישה נוספת המציעה כי המשיחה בששר מתייחסת לשימוש בחוט סימון ומידה של בנאים [רש"י].