נסו לדמיין את הארמון הכי מפואר שאתם יכולים לחשוב עליו. כמה חדרים יש בו? מאיזה חומרים הוא בנוי? הנביא מדבר על מנהיג שהחליט לבנות לעצמו ארמון בדיוק כזה. אבל הייתה כאן בעיה גדולה: הוא לא בנה את הארמון כי היה חסר לו איפה לגור, אלא רק כדי להשוויץ ולחיות בפינוק. והכי גרוע, הוא עשה את זה תוך כדי שהוא מנצל אנשים עניים ולא משלם להם על העבודה שלהם.
הבונה מתגאה שהוא יקים בֵּית מִדּוֹת, כלומר בית ענק עם ממדים עצומים, ממש כמו שאומרים על אנשי ענק שהם "אנשי מידות". הוא מוסיף לארמון גם וַעֲלִיּוֹת מְרֻוָּחִים, שהם חדרים גדולים ורחבים בקומה העליונה, שנבנו בכוונה עם המון חלל כדי שהרוח תוכל להיכנס ולקרר את הבית בימי הקיץ החמים.
כדי שהרוח הנעימה באמת תיכנס, הוא וְקָרַע לוֹ חַלּוֹנָי. הפעולה של וְקָרַע פירושה שהוא פתח והרחיב פתחים גדולים בקירות, והמילה חַלּוֹנָי היא פשוט המילה חלונות. הוא עשה לעצמו המון חלונות רחבים כדי להתענג על האוויר הקריר.
מבפנים, הבית וְסָפוּן בָּאָרֶז, כלומר התקרה והקירות מצופים ומכוסים בלוחות עץ ארז יקרים מאוד. ולבסוף, כדי שהארמון ייראה הכי יוקרתי שאפשר, הקירות עברו תהליך של וּמָשׁוֹחַ בַּשָּׁשַׁר. המילה וּמָשׁוֹחַ מתארת צביעה בעזרת מכחול, ושָּׁשַׁר הוא סוג של צבע אדום, יקר ונדיר. המנהיג צבע את קירות הארמון באדום בוהק, רק כדי להבליט אותו ולהראות לכולם כמה הוא עשיר וחשוב.