הבטחה שלטונית מותנית ניצבת בפני מלכי יהודה, הקושרת בין עשיית צדק לבין המשכיות המלוכה ופאר השלטון. התנאי המוצג, כִּי אִם עָשׂוֹ תַּעֲשׂוּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה, מכוון לדרישה המוסרית לעשות משפט וצדקה, כפי שנהג דוד המלך [ביאור שטיינזלץ]. מבחינה דקדוקית, המילה עָשׂוֹ משמשת כאן כפועל בצורת מקור, והיא נכתבת באופן ייחודי עם האות ו' בסופה במקום האות ה' [רד"ק]. חוקרי המסורה מעירים כי זוהי אחת מארבע פעמים בלבד במקרא שבהן המילה נכתבת בצורה זו כשהיא מנוקדת בקמץ [מנחת שי].
אם יקויים התנאי המוסרי, תתגשם ההבטחה: וּבָאוּ בְשַׁעֲרֵי הַבַּיִת הַזֶּה. כלומר, אז יזכו להיכנס בשערי בית המלך מְלָכִים יֹשְׁבִים לְדָוִד עַל כִּסְאוֹ, שהם צאצאים מזרע דוד שימשיכו למלוך על ישראל [מצודת דוד]. הכתוב מתאר את תפארת מלכותם כשהם רֹכְבִים בָּרֶכֶב וּבַסּוּסִים, במרכבות הראויות למלכים הרתומות לסוסים [מצודת דוד].
ההבטחה מקיפה את כל שדרות העם והשלטון: הוּא וַעֲבָדָו וְעַמּוֹ. המלך עצמו [ביאור שטיינזלץ], יחד עם עבדיו ועמו, יבואו כולם יחד בשערי הבית [מצודת דוד]. המילה וַעֲבָדָו נכתבת אמנם ללא האות י' של לשון הרבים, אך היא נקראת ומשמעותה היא לשון רבים ("ועבדיו"), תופעה דקדוקית המוכרת ממקומות נוספים במקרא [רד"ק, מנחת שי].