מהותה האמיתית של הנהגה נמדדת במוסר ובצדק, ולא בפאר חיצוני או בארמונות מנקרים עיניים. הנביא מפנה תוכחה נוקבת כלפי המלך יהויקים, אשר סבר כי בניית מבנים מפוארים תבסס את שלטונו, ומעמיד מולו כמודל לחיקוי את אביו, המלך יאשיהו.
הנביא פותח בשאלה הרטורית הֲתִמְלֹךְ, כלומר, האם אתה סבור שמלכותך תאריך ימים ותתקיים רק בזכות הפאר החיצוני? [רש"י, מצודת דוד, רד"ק], או שמא אתה חושב שזהו יסוד המלכות להחזיק בבתים גדולים? [מלבי"ם]. השאלה ממשיכה בביטוי כִּי אַתָּה מְתַחֲרֶה בָאָרֶז. המילה מְתַחֲרֶה מתפרשת מלשון תחרות ודימוי עצמי לגדולה [מלבי"ם, שטיינזלץ], או מלשון חיבור, התערבות והיאחזות [מצודת ציון, רד"ק]. רוב הפרשנים מסבירים שהנביא מבקר את המלך על כך שהוא מתפאר בבניית ארמונות עצי ארז שנועדו להחזיק מעמד זמן רב, אף שחומרים אלו הושגו בעושק ובחמס. גישה שונה המבוססת על התרגום מציעה כי המילה בָאָרֶז רומזת לדוד המלך, והנביא שואל את יהויקים האם הוא מדמה בנפשו להיות כמלך דוד, שנמשל לארז, רק מעצם היותו מזרעו [רד"ק].
כדי להמחיש את הטעות של יהויקים, הנביא מציג את דמותו של אָבִיךָ, הלוא הוא המלך יאשיהו [רש"י, מצודת דוד]. על יאשיהו נאמר הֲלֹא אָכַל וְשָׁתָה וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה. הפרשנים מסכימים כי הנביא אינו שולל חיי רווחה או הנאות עולם הזה מצד עצמם. יאשיהו חי חיי מלכים ונהנה ממעמדו, אך מכיוון שנהג בענווה ודאג לעשות משפט וצדקה, מעשיו היו רצויים [רש"י, רד"ק, שטיינזלץ]. על פי גישה מחמירה יותר, יאשיהו לא שקע בתענוגות, ואפילו בזמן שאכל ושתה היה עסוק בצרכי הציבור ובמשפט [מלבי"ם]. המושגים מחולקים כך שמִשְׁפָּט מתייחס למצוות שבין אדם לחברו, ואילו צְדָקָה למצוות שבין אדם למקום [מלבי"ם].
פירוש מפתיע למילים אָכַל וְשָׁתָה חושף טפח על אישיותו של יהויקים. יש המסבירים כי יהויקים היה נוהג להסתגף ולהתענות, מתוך מחשבה מוטעית שסגפנות זו תכפר על מעשיו הרעים ועל שלטונו המושחת. על כך משיב לו הנביא כי אביו יאשיהו אכל ושתה כדרכו, ולא נזקק לשום סיגוף, משום שמעשיו היו ישרים [מצודת דוד, רד"ק].
בזכות דרכו המוסרית של יאשיהו, אָז טוֹב לוֹ. הוא ראה טוב כל ימי חייו, מה שמוכיח כי יציבות המלוכה והחיים הטובים אינם תלויים בארמונות ארזים או בסיגופים, אלא בעשיית צדק ויושר למען הכלל.