נבואה קשה זו חותמת את גורלו של מלך יהודה, ומכריזה על סיום שלטונו האישי והשעיית שושלתו. ה' מצווה להכריז עליו כמי שחייו יסתיימו בכישלון צורב, ללא המשכיות מלכותית נראית לעין.
הציווי כִּתְבוּ משמעו ציינו או רשמו לפניכם את גזר הדין [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. הכוונה בביטוי הָאִישׁ הַזֶּה היא למלך כניהו, הלא הוא יהויכין [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
לגבי המילה עֲרִירִי, הפרשנים מציגים מספר גישות. כפשוטו, הכוונה היא שלא יהיו לו בנים כלל, או שאם ייוולדו לו בנים, הם ימותו עוד בחייו [רד"ק]. מנגד, יש המפרשים את המילה מלשון השחתה, חורבן והרס [מצודת דוד, מצודת ציון]. גישה נוספת, המשלבת בין הדברים, מסבירה כי אדם שילדיו אינם ממלאים את מקומו וממשיכים את דרכו נחשב כמי שאין לו בנים. מכיוון שנגזר על בניו שלא יירשו את המלוכה, הוא נקרא ערירי אף אם באופן פיזי יהיו לו ילדים [מלבי"ם, חומת אנך, ביאור שטיינזלץ].
הפסוק ממשיך ומכנה אותו גֶּבֶר (איש) אשר לֹא־יִצְלַח בְּיָמָיו. חוסר ההצלחה מתבטא בכך שאת כל ימי חייו הוא יבלה בגלות ובשבי [רד"ק]. יתרה מכך, ההדגשה היא על כך שבימי חייו הוא לא יזכה לראות אִישׁ יֹשֵׁב עַל־כִּסֵּא דָוִד וּמֹשֵׁל עוֹד בִּיהוּדָה מיוצאי חלציו. ואכן, לאחר שגלה, המלוכה לא עברה לבניו אלא לדודו צדקיהו [מצודת דוד].
עם זאת, עולה קושי היסטורי: הרי זרובבל, שהיה מצאצאיו של כניהו, זכה בסופו של דבר להנהיג את יהודה. כיצד הדבר מתיישב עם הגזרה כִּי לֹא יִצְלַח מִזַּרְעוֹ?
חלק מהמפרשים מדגישים שהגזרה הוגבלה רק לתקופת חייו, ולכן לאחר מותו כן קמה ממשלה לזרובבל [מצודת דוד]. אולם, פרשנות עמוקה יותר חושפת מהלך רוחני של תיקון. על פי חז"ל, כניהו חזר בתשובה שלמה בעודו בבית האסורים. תשובתו הגדולה, יחד עם כפרת הגלות שחווה, קרעו את גזר הדין המקורי שקבע כי יהיה ערירי. בזכות כך, התהפכה הגזרה לטובה, והוא זכה להעמיד צאצאים, שמהם יצא זרובבל אשר נבחר על ידי ה' להנהיג את העם [רד"ק].