יצא לכם פעם לשמוע על החלטה שנראית סופית לגמרי, ואז קורה משהו מדהים שמשנה אותה? הסיפור שלנו עוסק במלך יהודה, שנקרא כניהו. ה' פונה לנביאים ואומר להם כִּתְבוּ, כלומר רשמו לפניכם את גזר הדין של הָאִישׁ הַזֶּה, שהוא המלך.
ה' קובע שהמלך יהיה עֲרִירִי. למה הכוונה? לפעמים אדם נקרא כך לא בגלל שאין לו ילדים בכלל, אלא בגלל שהילדים שלו לא ימשיכו את דרכו ולא יירשו את מקומו. בנוסף, הוא נקרא גֶּבֶר לֹא־יִצְלַח בְּיָמָיו, מכיוון שהוא יבלה את שארית חייו רחוק מהארץ, בשבי ובגלות. העונש קובע כִּי לֹא יִצְלַח מִזַּרְעוֹ אף אִישׁ יֹשֵׁב עַל־כִּסֵּא דָוִד וּמֹשֵׁל עוֹד בִּיהוּדָה, כלומר שאף אחד מהילדים שלו לא יהיה מלך במקומו. ואכן, המלוכה עברה בסוף לדוד שלו.
אבל כאן קורה דבר מופלא. מאוחר יותר בהיסטוריה, צאצא שלו בשם זרובבל כן זכה להנהיג את העם. איך זה מסתדר עם העונש? חכמים מסבירים שכאשר המלך כניהו היה בבית האסורים, הוא התחרט על מעשיו וחזר בתשובה שלמה מכל הלב. התשובה האמיתית שלו, יחד עם הצער שחווה בגלות, גרמו לה' לסלוח לו ולבטל את העונש המקורי. בזכות החרטה העמוקה שלו, הגזרה התהפכה לטובה והוא זכה שמהמשפחה שלו יצא מנהיג חשוב שנבחר על ידי ה' להנהיג את עם ישראל.