יצא לכם פעם לראות עדר של כבשים ולחשוב מי אמור לשמור עליו? הרועה, כמובן. אבל תארו לעצמכם מה קורה כשהרועה מחליט להפסיק לדאוג לכבשים ומוביל אותן למקומות מסוכנים. הנביא זועק בכאב אל מנהיגי העם והמלכים שלא עשו את תפקידם. הוא משתמש במילה הוֹי, שהיא קריאה של צער, תלונה וקינה על המעשים הרעים שלהם.
ה' קורא למנהיגים האלה רֹעִים. הם היו אמורים לשמור על העם ולהגן עליו, ממש כמו שרועה נאמן שומר על העדר שלו. במקום זה, הם הנהיגו את העם בדרך רעה של עבודה זרה. ה' קורא לעם ישראל צֹאן מַרְעִיתִי, מלשון מקום מרעה. הוא מזכיר שהוא הרועה האמיתי של העם, וכאשר בני ישראל הקשיבו לו, הם חיו בביטחון. אבל המלכים שלקחו את ההנהגה הובילו אותם לסכנה ולפגיעה בשני שלבים.
קודם כל, הם מְאַבְּדִים את העם, כי בגלל המעשים של המלכים פרצו מלחמות קשות שפגעו באנשים. בנוסף, הם וּמְפִצִים את העם, כלומר מפזרים אותו. בגלל המנהיגים החוטאים, בני ישראל לא יכלו להישאר יחד בבטחה בארץ שלהם, והם התפזרו ונאלצו לגלות למקומות אחרים.