קריאה דרמטית זו מופנית אל הארץ, תוך שימוש בחזרה משולשת. הכפלת המילה ארץ שלוש פעמים נועדה לחזק ולהעצים את המסר, כדרך הלשון המקראית להדגיש עניינים חשובים [רד"ק].
באשר לנמען של קריאה זו, הפרשנים מציגים מספר כיווני מחשבה. גישה אחת מסבירה כי הפנייה אינה אל האדמה עצמה, אלא לאנשי הארץ וליושביה [רד"ק]. מנגד, יש מי שרואה בכך תוכחה מוסרית המופנית כלפי המלך והשרים, במטרה לעקור מליבם את הגאווה. החזרה המשולשת מזכירה לאדם את אפסותו בשלושה שלבים: הוא נברא מן העפר, חי כעפר, וסופו לשוב אל העפר בקברו [חומת אנך].
הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שהפסוק פונה אל ארץ ישראל. לפי כיוון זה, הכפילות באה לשבח את הארץ ולהדגיש כי היא המיוחדת והחשובה מכל הארצות [רש"י, מצודת דוד]. ייחוד זה בא לידי ביטוי גם בחלוקה הגיאוגרפית של ארץ ישראל לשלושה חבלים: יהודה, עבר הירדן והגליל [רש"י]. ברובד הרוחני, שלוש הפעמים מרמזות על שלוש מעלות של הארץ: אבן השתייה שממנה הושתת העולם, בחירתה על ידי ה׳ לחלקו, וההקבלה בין ירושלים של מטה לירושלים של מעלה [חומת אנך]. עוד בהקשר של ארץ ישראל, הפסוק מתפרש על רקע הגלות: המלך גלה מארצו אל ארץ נכריה, ודווקא ארץ ישראל היא זו שנותרת לשמוע את דבר ה׳ [רש"י, רד"ק].
מול הגישות הרואות בפסוק פנייה לארץ ישראל, קיימת דעה חולקת הסבורה כי הפסוק מופנה לארץ בבל. לפי פירוש זה, המילה ארץ מסמלת שפלות, חומריות וגשמיות, ובבל מתוארת כמקום הנחות והשפל ביותר. דבר ה׳ המופנה אליה הוא גזירה הקובעת כי יש לכתוב בחוקי המדינה הבבלית שהמלך הגולה יהיה נטול המשכיות, וזרעו לא יצלח לשבת על כסא דוד בימי חייו [מלבי"ם].