הכרת ה' האמיתית אינה נמדדת בהבנה עיונית מופשטת, אלא במעשים של צדק, משפט וחמלה כלפי החלשים בחברה.
כאשר אדם דָּן דִּין־עָנִי וְאֶבְיוֹן, עשיית משפט הצדק עבור החלשים מביאה לכך שאָז טוֹב לו. יש המעמיקים במשמעות הטוב הזה ומסבירים כי לא מדובר רק על שפיטת עניינים גדולים וחשובים; אפילו בעת שאדם יושב לסעוד את לבו, הוא מפנה את זמנו לעסוק בדינם של עניים. השמחה וטוב הלבב שלו אינם נובעים מתענוגות האכילה והשתייה, אלא מעצם עשיית המשפט והצלת העשוקים [מלבי"ם].
על הנהגה זו נאמר הֲלוֹא־הִיא הַדַּעַת אֹתִי (המילה הֲלוֹא נכתבת במסורת המקרא בכתיב חסר ללא האות וי"ו, והמילה הִיא נכתבת עם האות יו"ד [מנחת שי]). הסיבה לכך שמשפט העני נחשב לידיעת ה', היא שעל ידי עשיית משפט וצדקה האדם מידבק בדרכיו של ה' ונוהג במידת הרחמים כלפי העניים בדיוק כמוהו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. מעשים אלו הם העדות הברורה ביותר לכך שהאדם אכן יודע את ה', שכן זוהי בדיוק הדעת וההנהגה שה' דורש וחפץ בה [רד"ק, מלבי"ם].