נבואת הפורענות חורצת משפט קשה על אחריתו של יהויקים מלך יהודה. בניגוד למקובל בעת פטירתם של מלכים ומנהיגים, מותו ילווה בשתיקה וניכור, ללא נוסחי הקינה וההספד הנהוגים מפי קרובים, עבדים והמון העם. המילה אֶל בתחילת הדברים משמעותה "על", כלומר נבואה על יהויקים [ביאור שטיינזלץ], והמילה הוֹי משמשת כקריאת יללה וצער [מצודת ציון].
הפרשנים מסכימים כי הפסוק מציג שני מעגלי אבל מרכזיים שלא יתקיימו. המעגל הראשון, לֹא־יִסְפְּדוּ לוֹ הוֹי אָחִי וְהוֹי אָחוֹת, מתייחס לקרובי המשפחה. כאשר ימות המלך, אחיו ואחיותיו לא יבכו את מותו בקריאות הצער השגורות. באשר להזכרת המילה אָחוֹת בהספד על גבר, יש המבארים כי זהו ציון כללי של נוסח ההספד המקובל שבו קרובים סופדים לאיש או לאישה, אך מנגד יש המפרשים כי קריאה זו מכוונת ספציפית לאשתו של יהויקים, גם אם לא הוזכרה במפורש [רד"ק].
המעגל השני, הוֹי אָדוֹן וְהוֹי הֹדֹה, מתייחס למשרתיו ולנתיניו של המלך. עבדיו לא יקוננו עליו ויקראו לו אדון, והעם לא יספיד את מלכו. המילה הֹדֹה (שבה האות ה"א בסופה באה במקום האות וי"ו לציון שייכות) מבטאת הדר, יופי, תפארת וכוח [רש"י, מצודת ציון, רד"ק]. המשמעות היא שהעם לא יקונן על הודו והדרו של המלך, כלומר על עצם המלכות שאבדה ופסקה מן העולם עם מותו [מצודת דוד, רד"ק, מלבי"ם].