קרה לכם פעם שבניתם מחנה או מגדל גבוה, והייתם בטוחים שאתם מוגנים לגמרי ושום דבר לא יכול לפגוע בכם? כך בדיוק הרגישו המנהיגים והאנשים העשירים בירושלים. הנביא מדמה אותם לציפור שבונה את הקן שלה במקום הכי גבוה שאפשר לדמיין. הוא אומר להם יֹשַׁבְתְּ בַּלְּבָנוֹן מְקֻנַּנְתְּ בָּאֲרָזִים, ומתכוון לאנשים שגרים בארמונות פאר ענקיים שבנויים מעצי ארז חזקים ויקרים. הם חיו בביטחון מוחלט והיו משוכנעים שהם חסינים מכל צרה.
אבל אז הנביא שואל אותם שאלה שנועדה לעורר אותם: מַה־נֵּחַנְתְּ. המילה הזו קשורה למילים חן ורחמים. הוא בעצם שואל אותם האם הם באמת חושבים שהמגדלים הגבוהים והבתים המפוארים שלהם יגרמו לאויב לרחם עליהם ולמצוא בהם חן.
בסוף, הנביא מסביר שהצרה תגיע בבת אחת. הוא אומר בְּבֹא־לָךְ חֲבָלִים חִיל כַּיֹּלֵדָה. המילה חֲבָלִים מתארת כאבים חזקים, והמילה חִיל מתארת רעד בגוף. הנביא מסביר שכאשר האויב יגיע, זה יקרה בפתאומיות ויביא איתו פחד גדול, ממש כמו הכאבים והרעד הפתאומיים שמרגישה אישה בדיוק כשהיא עומדת ללדת. הארמונות היפים לא יעזרו כשהמציאות תשתנה פתאום.