הנהגת ירושלים חיה בתחושת ביטחון מופרזת בארמונותיה המפוארים, הבנויים מעצי ארז שיובאו מלבנון. הנביא פונה אליהם בלעג ומדמה אותם לציפור השוכנת לבטח במקום גבוה ובלתי נגיש, באומרו יֹשַׁבְתְּ בַּלְּבָנוֹן מְקֻנַּנְתְּ בָּאֲרָזִים. מול אשליה זו הוא מציב את שאלת התוכחה מַה־נֵּחַנְתְּ, התוהה בעוקצנות האם הפאר והכניעה יגרמו לאויב לחוס עליהם ולמצוא בהם חן, או שמא כל היופי שלהם יאבד כליל באסון. תחושת החסינות תתנפץ בְּבֹא־לָךְ חֲבָלִים חִיל כַּיֹּלֵדָה, כאשר כיבוש העיר יכה בהם בפתאומיות מלווה במכאובים עזים וברעד בלתי נשלט, ממש כפי שאישה חווה צירי לידה.
ירמיהו, פרק כ״ב, פסוק כ״ג
(ישבתי) [יֹשַׁבְתְּ֙] בַּלְּבָנ֔וֹן (מקננתי) [מְקֻנַּ֖נְתְּ] בָּאֲרָזִ֑ים מַה־נֵּחַנְתְּ֙ בְּבֹא־לָ֣ךְ חֲבָלִ֔ים חִ֖יל כַּיֹּלֵדָֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.