ירמיהו, פרק כ״ב, פסוק כ״ב

כָּל רֹעַיִךְ, בין אם אלו מנהיגי העם הפנימיים ובין אם אלו המעצמות הזרות ששימשו כפטרונים, תִּרְעֶה רוּחַ, כלומר תבוא רוח חזקה המסמלת את מלך בבל ותשבור, תכלה ותפזר אותם לכל עבר. במקביל, גם וּמְאַהֲבַיִךְ, אותן מדינות כאשור ומצרים שהעם קשר עמן קשרי ידידות, בַּשְּׁבִי יֵלֵכוּ. קריסת המשענות הללו והליכת המנהיגים לגלות יובילו להכרה כואבת בחטא של עזיבת ה' והישענות על בשר ודם, כִּי אָז תֵּבֹשִׁי וְנִכְלַמְתְּ מִכֹּל רָעָתֵךְ. תחושה קשה זו תורכב משני רבדים: תֵּבֹשִׁי שהיא בושה פנימית של האדם מעצמו, וְנִכְלַמְתְּ שהיא חרפה חיצונית הנגרמת על ידי אחרים.