ירמיהו, פרק כ״ב, פסוק ג׳

ה' דורש מן העם עֲשׂוּ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה, דרישה הכורכת עשיית צדק אקטיבית עם הגנה על החלשים בחברה. על העם להגן על הגָזוּל, שהוא הקורבן שרכושו נלקח ממנו, ולהצילו מיד העָשׁוֹק, הלוא הוא הגזלן עצמו. היחס כלפי חסרי הישע, כמו גֵר יָתוֹם וְאַלְמָנָה, מחייב הימנעות משני סוגי פגיעה: אַל־תֹּנוּ, שאוסר על פגיעה מילולית, צער ורמייה, וכן אַל־תַּחְמֹסוּ, שאוסר על עושק ממוני ואילוץ החלשים למכור את רכושם. קיום המשפט מונע הידרדרות מוסרית של החברה, שעלולה להתחיל באונאת דברים, להמשיך לגזל ממוני, ולהגיע עד לשיא ההידרדרות של פגיעה בחיי אדם, ולכן נחתמת האזהרה במילים וְדָם נָקִי אַל־תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה.