ירמיהו, פרק כ״ב, פסוק כ״ו

נבואת החורבן גוזרת גלות קשה וסופית לבבל על המלך ואמו, כאשר המילה וְהֵטַלְתִּי מבטאת זריקה והשלכה בכוח ממולדתם, בדומה לעוף המושלך מקינו עַל הָאָרֶץ אַחֶרֶת, היא ארץ נוכריה. ציון האם במילים וְאֶת־אִמְּךָ אֲשֶׁר יְלָדַתְךָ מבהיר שמדובר באמו הביולוגית ולא באומנת, ומדגיש את הקשר העמוק להשפעתה השלילית כמי שחינכה אותו לדרכים מושחתות ולעבודת אלילים. הגירוש למקום זר אֲשֶׁר לֹא־יֻלַּדְתֶּם שָׁם טומן בחובו קושי כפול, שכן הם לא ימצאו שם בני משפחה שירחמו עליהם, וטבעה המנוגד של הארץ יגרום למותם המהיר. גזר הדין נחתם במילים וְשָׁם תָּמוּתוּ, המנפצות כל תקווה לשוב למולדת ומבהירות כי יסיימו את חייהם בארץ טמאה.