תארו לעצמכם ציפור שיושבת בביטחון בקן שלה גבוה על העץ, ופתאום נזרקת בכוח אל האדמה ומשם למקום רחוק וזר. הדימוי הזה עוזר לנו להבין את העונש של מלך יהודה. ה' מודיע למלך שהוא יישלח לגלות בבבל ומרחיק אותו מארץ ישראל. המילה וְהֵטַלְתִּי מתארת זריקה והשלכה בכוח. בגלל זה גם כתוב עַל הָאָרֶץ אַחֶרֶת ולא "אל ארץ אחרת", ממש כמו אותה ציפור שמושלכת אל הקרקע.
העונש הזה מגיע לא רק למלך, אלא גם לאימא שלו. המילים וְאֶת אִמְּךָ אֲשֶׁר יְלָדַתְךָ באות להדגיש שמדובר באימא האמיתית שילדה אותו. מדוע גם היא נענשת? מפני שהיא זו שגידלה וחינכה אותו להתנהג בצורה רעה ולעבוד עבודה זרה, והוא פשוט למד ממנה ועשה בדיוק כמוה.
ה' אומר להם שהם יגיעו למקום אֲשֶׁר לֹא יֻלַּדְתֶּם שָׁם, כלומר לארץ זרה לגמרי. הקושי שלהם שם יהיה כפול: גם לא תהיה להם משפחה קרובה שתרחם עליהם ותעזור להם, וגם יהיה להם קשה מאוד להתרגל לטבע ולתנאים של המקום החדש. בסופו של דבר, הנבואה מסתיימת במילים וְשָׁם תָּמוּתוּ. המשמעות היא שהם לעולם לא יוכלו לחזור לארץ ישראל מולדתם, אלא יישארו באותה ארץ רחוקה עד סוף חייהם.